ללדת ילדים היה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בקריירה שלי
עמדתי לטוס לעבודה לסיירה לאון, סנגל וקניה כשגיליתי שאני בהריון. כשסיפרתי לבוס שלי, הוא אמר, "טוב, אז אתה לא יכול ללכת לסיירה לאון. אחי היה צריך להוציא את החדר משם פעמיים ". שקלנו להחליף את הטיול שלי לפיליפינים, אך למדנו שהחיסונים הנדרשים מסוכנים מדי בשליש הראשון שלי. הייתי מקורקע.
לפני שילדתי אהבתי את העבודה שלי, במיוחד את הטיולים. נסיעה לאזורים עניים כדי להתחיל תוכניות הייתה ההזדמנות שלי לעבוד איתם ולהקשיב לאנשים מהמקום שבו הם נמצאים. הטיולים היו ממריצים ומתישים בעת ובעונה אחת, מכיוון שבארץ ניסיתי לסחוט כל דקה שיכולתי עם המקומיים, חיים, לומדים ומקשיבים-אבל לפעמים נשרף.
העבודה שלי דרשה ממני הכל - הזמן שלי, הכישרונות והתשוקות שלי. בהחלט הייתי מונע - מונע על ידי האמונה שלי שהרגשתי שקורא לי לעבוד עם אלה הזקוקים לעזרה, מונע על ידי אהבתי למדינות ו האנשים שבהם ביקרתי, ומונעים מהסיפוק מלראות רעיונות לתוכניות מתעוררים לחיים בדרכים שלדעתי באמת עזרו לאנשים.
האימהות עצרה את הדחף הזה. כאמא בפעם הראשונה, זהותי השתנתה באופן דרמטי וזה היה צורם. במקום להיות שם בחוץ להציל את העולם, הייתי בבית והשארתי בן אדם זעיר אחד בחיים, בן אדם זעיר שהדהים אותי עד כמה אהבתי אותו בעוז. בחודשים הראשונים הרגשתי אסירת תודה על הזמן הזה רק כדי ליצור איתו קשר, להקים סיעוד ולקרוא לו סיפורים. ובכל זאת, אי שקט הטריד אותי, ועד מהרה הרגשתי את הגירוד לעבוד שוב, להשתמש בחלקים שלי עצמי ששכב רדום במשך אותם חודשים ספורים תוך הסתגלות לחדש ולכאורה הכל מקיף שלי תַפְקִיד.
ראשית, ניסיתי לקפוץ חזרה לתחום העבודה שלי. טסתי לירדן עם אמי וילדתי עדיין בת תשעה חודשים. העברתי הדרכה בחדר הישיבות, ואז רצתי לאחות את בני בהפסקות בחדר המלון. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, אבל אי אפשר לחזור עליה כשהייתי ילד שני ושלישי. לנסוע לחופשה עם ילדים קשה מספיק; לנסוע לחו"ל עם תינוק לעבודה יכול להיות מלחיץ עוד יותר - ויקר יותר.
התרחקתי מהעבודה שדרשה נסיעות. למעשה, לזמן קצר התרחקתי לגמרי מהעבודה.
וזה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לקריירה שלי.
זוכה מספיק בכדי להיות מסוגל להסתמך (עם קצת תקצוב) על עבודתו המלאה של בעלי ועל ביטוחי הבריאות, היותי בבית עם ילדי והרחק מהדרישות לשעות נוספות בקריירה שלי נתן לי זמן להרהר. במקום עבודות תובעניות יותר, התחלתי לעבוד על ייעוץ לטווח קצר, בעיקר מהבית, עד שהגיעה ההזדמנות ללמד כתיבה אקדמית במכללה קהילתית סמוכה.
האתגר החדש הזה ריגש אותי, ואני קפצתי לתוכו באותה להט שעשיתי את עבודת הפיתוח הבינלאומית שלי. לאחר מכן המשכתי בעבודות נלוות במכללה ארבע שנים, גם לימדתי כתיבה. כשאיזנתי את זה עם ייעוץיי, התחלתי גם לראות זהות חדשה מתגלה, היבט של האינטרסים האישיים שלי שהקריירה המערבולת שלי הסתירה - התחלתי לראות את עצמי כסופר.
במשך שנים הכתיבה שלי הייתה מוגבלת להענקת הצעות, ספרי יד, מדריכי הדרכה ומחקרי מקרה. רק מדי פעם התעמקתי בחיבורים ומאמרים בכתב עת. עם הזמן לסגת מהצרכים והעדיפויות הבלתי פוסקים של הקריירה הקודמת שלי, יכולתי לחזור לכתוב, דבר שתמיד נהניתי לעשות.
לא רק שגיליתי מחדש את אהבתי לכתיבה, שלב האימהות הצעירה בחיי אפשר לי למצוא את נישת הכתיבה שלי. התחלתי לכתוב בלוגים, ניסיתי נושאים ונושאים שונים עד שהתגלה מטרה בכתיבה שלי: עזרה לאנשים לשקם ולבנות קשרים אישיים ויחסים זה עם זה. מטרה זו ריכבה את כל חלקי חיי ביחד עד כה - העבודה עם אנשים בקהילות בכל רחבי העולם, בידוד הרגשתי להישאר בבית עם ילדי, את הכשרת הסנגורים שעשיתי עם תומכי זכויות אדם ברחבי העולם, שיחות שניהלתי ברשתות החברתיות, השירות שעשיתי בכנסייה המקומית שלי - יכולתי לכתוב על כך בלהט, אמינות ואמינות. ולא הייתי מוצא את הקול הזה אלמלא הילדים שלי.
הזמן שלי עם הילדים הקטנים שלי עמוס, וכמוהו אצל רוב האמהות, סוחט פיזית ורגשית. אך איכשהו הזמן הזה גם נתן לי את המרחב המנטלי שלי לקריירה במשרה מלאה הקודמת לא. כשהרהרתי במה שילדי עושים, אומרים או מלמדים אותי, חשבתי כיצד עולמי הפנימי מתחבר לעולם החיצון והבנתי כמה עלי לשתף.
כמו כן הגדלתי את הכתיבה בעבודתי הבינלאומית, התייעצתי באופן קבוע בארגונים שונים, שמחתי להשתמש בכתיבתי בכדי לחולל שינוי בחיי אנשים. התשוקה שזרקתי לקריירה שלי לפני שילמים שילמו דיבידנדים בכך שהצלחתי לבנות לעצמי קריירת ייעוץ, הוראה וכתיבה משלי. אפילו הצלחתי לעשות שוב טיולים, אבל בתנאים שלי.
הלחץ בניסיון לאזן את תשומת הלב למשפחתי, לעבודה ולכתיבה נשאר. אולם המעבר הזה כבר העלה רעיונות חדשים ומרגשים לגבי לאן אוכל להגיע מכאן, ככל שילדיי יגדלו ויהיה לי יותר זמן להמשיך בכתיבה, בעבודתי ובאינטרסים שלי. יש לי רעיונות מבעבעים בראש, ספר מיועד לפרסום ופרויקטים אחרים רותחים. אלה, יחד עם הפרצופים השמנמנים של הילדים שלי, הם אלו שמניעים אותי עכשיו.
למרות הנרטיב הרווח שאמהות יכולה לעצור או אפילו להרוס קריירה, אני יודע שאני לא האמא היחידה שראתה את האמהות משפרת את הקריירה שלה. אני מכירה אמהות רבות שהמעבר שלהן הוביל גם אותן מהעבודות המכות נפש לעשייה יזמית מרגשת או למסלולי קריירה חדשים ומשמעותיים יותר. ילדים אינם אתגר להתגבר עליו כשאנחנו מתקדמים בקריירה שלנו. הסיפור שלי מוכיח שהם יכולים להיות הדבר הטוב ביותר שקורה לקריירה שלנו - ולחיינו.